יום שישי בצהריים, שמש ביום חורף,
שוק הכרמל,
רעש, אנשים, ריחות וצבעים
ואנחנו רעבים.
הוזמנו על ידי משרד יחסי הציבור – איטל תקשורת לנסות ולטעום את השוקשוקה כדי לרוץ ולספר לחבר’ה.
לא הייתי בשיא ההתלהבות כי מה כבר יש להתלהב משקשוקה וממסעדה בשוק,
אבל במקרה היה לי צהריים פנוי
וחבר התקשר ואמר שהוא בשוק הכרמל ושאקפוץ אז ניצלתי את ההזדמנות.
הגענו בסביבות השעה 15:00 לאחד הדוכנים היותר צבעוניים ועמוסים בשוק,
ברחוב הכרמל 30. היה קצת מאתגר להתמצא אבל בעלי הבאסטות עזרו לנו לאתר את המקום במהירות.
איך שהגענו מייד שמענו את הפלייליסט המצויין של שנות ה80 עד 2000, אוירה של כיף,
ריחות משכרים של שום, בצל ותבשילים ונוכחתי די מהר לדעת שבמקום הזה מגישים לא רק שקשוקה אלא מגוון מנות אחרות..
המנות נבחרו בהשראת המטבח הים תיכוני – הספרדי והיווני, עם הרבה פלפל חריף שמככב במטבח ותבלינים מקוריים משווקים בינלאומיים.
לפני 14 שנה, כשהכרתי את בעלי לשעבר, נסענו אחרי חודש יחד לחופשה קסומה ברודוס.
אני זוכרת שישבנו על מסעדה על צוק, מעין טברנה יוונית שלא היתה עמוסה מדי וקצת חששנו שאולי המקום נטוש ושהאוכל לא טרי במיוחד.
הזמנו את העוף המקומי – סופלאקי, שהימם אותי בטעמים המיוחדים ובתיבול שמכיל מגוון תבלינים, חלקם מוכרים וחלקם לא.
זה היה טעים ביותר ובכל מקום שהגענו אליו אח”כ ביקשתי סופלאקי.
יצא לי להתקל לאורך השנים בסופלאקי במסעדות בארץ אבל זה ממש לא אותו הדבר.
ואז, הגיעה המנה שלי בשוקשוקה – פיתה כזו כמו שיש ביוון, מעין שילוב של לאפה\פיתה עבה ועליה עגבניות, בצל סגול,
הרבה ירק וחתיכות עוף מתובלות עם טחינה מעל הכל.
ביס ראשון ומיד חזרתי לטברנה ההיא ביוון, למנה הקסומה ההיא שהחיך שלי כל כך התגעגע אליה.
שילוב של עונג קולינרי וזכרונות של אהבה טריה. היינו רק חודש ביחד וכל מי שראה אותנו היה בטוח שאנחנו נשואים ולפחות 3-4 שנים בקשר.
אז המנה המופלאה הזו הציפה לי זכרונות מהעבר, קצת הצפה של אמוציות, אבל נתתי לזה להיות.
המנה היתה מעט חריפה אבל היא היתה כל כך טעימה ואני, שבמצב רגיל לא נוגעת באוכל שאמא שלי מכינה עם קצת פלפל שחור,
אכלתי או ליתר דיוק טרפתי בהנאה עד הביס האחרון שהיה מענג ביותר.
משהו בשילוב הזה של הרטבים והתיבול והירק יצר חוויה מושלמת בכל ביס וביס.
החברים שהיו איתי הזמינו מנה של השקשוקה היוונית עם חצילים וגבינת פטה ושקשוקה ספרדית עם גבינה.
גם פה. בסך הכל שקשוקה, אבל אין לי מושג מה הם שמים ברוטב שהופך אותו לכל כך עשיר וטעים וחריף!! אבל טעים. פשוט להתמוגג מכל ביס וביס.
הגישו לנו גם עלי גפן בצזיקי (שאני לא אוכלת אבל הבנתי שהיו מוצלחים ביותר),
ועוד מנות ששווה לנסות במסעדה הן תפוחי האדמה המטוגנים, החריימה והקבב טלה שלא ישאירו אתכם אדישים..
ישבנו במשך שעה וקצת, נהנינו מכל רגע, יש משהו באוירה שם שגורם לך להתנתק מהכל,
החל מאריחי השיש בסגנון יווני על הבר- יושבים על הבר ויש שני שולחנות בחוץ ותמיד מפוצץ שם.
בזמן שאתם אוכלים אתם רואים את הטבחים מכינים את המנות, מחבתות תלויות מהתקרה ויש משהו מאוד ביתי וכיפי
באוירה הזו שהשוקשוקה מצליח לייצר.
שכחנו מכל העולם לשעה וחצי ונהנינו מחברה טובה, אוכל טוב ודרינק שערבב את הכל כמו שצריך.
אשר חביבי – השף ואחד הבעלים, בעל המקום ארח אותנו בנדיבות ובאדיבות למרות שהמקום היה מפוצץ ויכלנו לראות את המבטים המתמוגגים של כל אחד מהסועדים בבר.
יש הרבה נשמה באוכל שמכינים בשוקשוקה שהוקמה על ידי 3 חברים עם אהבה קולינרית – אשר חביבי – שף, רון חביב – איש הייטק ואריאל חביב – בעלים של מספר מסעדות.
כמישהי שמגיעה מבית עירקי, אני יודעת להבחין בין טבח שמבשל לפי מתכון וטבח שמבשל מהלב והבטן.
אז התיבול העיקרי בשוקשוקה הוא רוחב לב ותשוקה לבישול ורצון לגרום לאורחי המסעדה להנות.
והמחירים – שווים לכל נפש!
מנות ראשונות בין 15-30 ₪, מנות עיקריות – 30-60 ₪. מחירים סבירים לחלוטין והמנות מכובדות ומשביעות
(הגעתי מורעבת אחרי שלא אכלתי כל היום ויצאתי שבעה לגמרי).
בקיצור,
בפעם הבאה שאתם מסתובבים בתל אביב באזור של רחוב אלנבי או בחוף הים או גם אם אתם באזורים אחרים,
תנו קפיצה לשוקשוקה, תמסרו ד”ש לאשר ותספרו לי כמה נהניתם..